פסיקה עדכנית: הופחת הפיצוי שעל מעסיק לשלם לעובדת שפוטרה בטיפולי פוריות מאחר והוצע לה לחזור לעבודה לאחר זמן קצר והיא סירבה
סע"ש 2265-07-13 הולי ליטבין נ' ניאון ליין בע"מ ואח'
ניתן ביום: 7.12.2016
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בחיפה
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובדת שפוטרה בגלל צמצומים בעת היותה בטיפולי פוריות. זמן קצר לאחר הפיטורים המעסיקה ביקשה להשיבה לעבודה אך העובדת סירבה. העובדת, בעלת וותק של מעל 10 שנים, תובעת פיצויים לפי חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וכן פיצוי על היעדר שימוע ועל עוגמת נפש. סך התביעה עומדת על 180,800 ₪. השאלה העיקרית העולה בפסק הדין היא האם העובדת שפוטרה בעת טיפולי פוריות פוטרה שלא כדין, והאם היא זכאית לפיצויים.
הכרעת בית הדין:
לגבי התביעה לפיצוי לפי חוק שוויון עבודת נשים-
סעיף 9 (ה) לחוק עבודת נשים קובע תקופת 'הגנה' מפני פיטורי עובד או עובדת שעוברים טיפולי הפריה. במקרה שמתקיימות הוראות הסעיפים, על המעסיק לפנות לממונה לפי החוק לצורך קבלת היתר ועליו מוטל הנטל להוכיח כי הפיטורים אינם קשורים לטיפולי הפוריות שעוברת העובדת. ככל שנטל זה הורם, מתאפשר האיזון בין אינטרס המעסיק בפיטורים והפררוגטיבה הניהולית שלו לבין אינטרס העובדת או העובד אשר עוברים טיפולי פוריות בהמשך שילובם בעבודה ובזכות האדם שלהם להורות. דהיינו, גם אם עומדת העובדת בדרישות הסעיף, אין זה מוביל בהכרח לתוצאה כי היא חסינה מפיטורים. כך או אחרת, הפיטורים יעשו רק בכפוף לקבלת היתר מהממונה. במקרה שלפנינו, העובדת פוטרה מעבודתה שלא כדין, בעת שעברה טיפולי פוריות ללא קבלת היתר מהממונה על עבודת נשים.
יחד עם זאת, אין חולק כי לאחר פחות מחודשיים ממועד הפיטורים, וזמן לא רב (כשלושה שבועות) לאחר תום תקופת ההודעה המוקדמת, הציעה המעסיקה לעובדת לחזור לעבודתה. העובדת התמהמה בהשבת תשובה, ורק לאחר שלושה שבועות השיבה העובדת את התשובה בה היא מסכימה לחזור לעבודתה אך מציבה תנאים מוקדמים לכך, למכתבו השני של המעסיק היא כלל לא הגיבה אלא רק למכתב השלישי. בית הדין מציין כי עם פיטוריה, העובדת לא פנתה למעסיקה או למשרד התמ"ת או לבית הדין בדרישה לחזור לעבודה. כמו כן, לא נמצא כל הסבר מניח את הדעת מדוע סירבה העובדת לשוב לעבודה עם קבלת פניית המעסיקה, ובמיוחד לאחר שהבעלים של החברה המעסיקה היה מוכן לדון איתה על הפרשים כספיים לתקופה הקצרה בה לא עבדה.
כלומר, העובדת הייתה רשאית לחזור לעבודתה ואולם היא זו אשר סירבה לחזור תוך היתלות במעשה הפיטורים כמוצאת שלל רב. התנהלות זו אינה מתאימה למי שבאמת מעוניינת בעבודתה וטוענת כי פוטרה מטעמים של טיפולי פוריות. בית הדין מציין כי למרות שדבק פגם בהתנהלות המעסיקה, הרי שהמעסיקה ביקשה לתקנו בסמוך למועד סיום תקופת ההודעה המוקדמת, ואפשרה לעובדת לשוב לעבודה. העובדת היא שסירבה והתנהלותה מלמדת כי סירובה לא נבע ממניעים ענייניים. בנסיבות דנן, משמדובר בפיצויים עונשיים מכוח חוק עבודת נשים, פיצויים שמטרתם הענשת והרתעת מעסיקים מלפטר עובדת העוברת טיפולי פוריות או שהיא בהיריון, ומשביקשה המעסיקה לתקן את מחדלה והעובדת סיכלה זאת, מוצאים אנו כי יש לחייב את המעסיקה לשלם לעובדת פיצוי לא ממוני בסך 6,000 ₪ ופיצוי ממוני בסך 4,000 ₪ בשל הפסד השתכרות בגין התקופה שמתום ההודעה המוקדמת ועד למועד בו התאפשר לעובדת לשוב לעבודתה – מועד פניית המעסיקה לעובדת לראשונה על מנת להחזירה לעבודה. סה"כ זכאית העובדת לפיצוי בגין רכיב זה בסך של 10,000 ₪.
לגבי התביעה לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה-
סעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988, קובע בין היתר איסור אפליה של עובד/ת מחמת היותו בהליך של טיפולי פוריות. בפסיקה נקבע, כי די ב"ראשית ראיה" לכך שהחלטת המעביד הייתה נגועה בהפליה פסולה על מנת להעביר את נטל ההוכחה לכתפי המעביד. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הסיבה לפיטורי העובדת אינה נעוצה בהתנהגותה. המעסיקה הודתה, כי לא היה בהתנהגותה או במעשיה של העובדת סיבה כלשהי לפטרה וכי הסיבה לפיטוריה היא כלכלית בלבד. מכאן, שהנטל להוכיח כי פיטורי העובדת לא היו מחמת הטיפולים שעברה, עוברת למעסיקה. בית הדין קבע כי המעסיקה עמדה בנטל זה והוכיחה כי פיטורי העובדת לא באו על רקע טיפולי הפוריות אלא בשל הצורך בצמצומים על רקע מצבה הכספי של המעסיקה. מהראיות עולה כי מצבה הכלכלי של המעסיקה לא היה טוב והיא היתה מצוייה בהפסדים ובקשיים כלכליים. כמו כן, הוכח כי גם בעבר העובדת עברה טיפולי פוריות ולא פוטרה מעבודתה. מאחר ובית הדין שוכנע כי פיטורי העובדת לא היו על רקע טיפולי הפוריות שעברה אלא נבעו מהליך אמיתי של צמצום ועקב מצב כלכלי קשה של העסק, התביעה לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה נדחית.
לגבי התביעה לפיצוי בגין היעדר שימוע-
בית הדין מציין כי אין חולק כי העובדת לא קיבלה הזמנה לשימוע בה פורטו הנימוקים לסיום יחסי העבודה כנדרש. העובדה שבסופו של דבר חזר בו הנתבע מהפיטורים, לאחר כניסת העובדת להיריון, אינה מצדיקה פיטורים ללא עריכת שימוע. יחד עם זאת, ובנסיבות העניין, משהוצע לעובדת לחזור לעבודתה והיא סירבה, תשלם המעסיקה לעובדת פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך 5,000 ₪.
לגבי התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש-
העובדת טוענת כי "האופן בו פוטרה מעבודתה לאחר 10 שנות עבודה ומסירות, גרם לה לעוגמת נפש קשה" בשל כך עתרה לפיצוי בגין עוגמת נפש. כבר נפסק כי רק במקרים קשים וחריגים ייפסק פיצוי בגין עוגמת נפש, מאחר ומטבע הדברים כרוכים פיטורי עובד או העברתו לתפקיד אחר למגינת ליבו ותוך הפרה חוזית, בעוגמת נפש ותסכול. לכן,ערכאות בתי-הדין לעבודה נוהגות בריסון ורק במקרים קשים ייפסק הפיצוי הנדון. בית הדין מציין כי שקילת הנסיבות בתיק זה, מלמדת כי אף אם נגרמה לעובדת עוגמת נפש, הרי שהנתבע ביקש לתקן את העוול שגרם ועל כן, עוגמת הנפש שנגרמה לעובדת אינה חורגת מהמקובל במקרים של פיטורים. לא מדובר בפיטורים שנעשו משיקולים זרים, או שהיו כרוכים בהתעמרות, או בחוסר תום לב. המניעים לפיטורי העובדת היו ענייניים בשל מצב כלכלי קשה אליו נקלע העסק. יתרה מכך, בגין הפגם שנפל בפיטורי העובדת ללא היתר וללא שימוע מסודר קיבלה היא פיצוי על פי הקביעות שלעיל ואין מקום לפסיקת פיצוי נוסף, והכל בהתחשב גם בכך שפיטוריה בוטלו למעשה ואולם היא שבחרה שלא לשוב לעבודתה. על כן, תביעתה של העובדת לפיצוי בגין עוגמת נפש- נדחית.
בנוסף לתביעות שצויינו, העובדת גם תבעה לחייב את הבעלים של החברה המעסיקה בחובותיה של המעסיקה כלפיה, כלומר להרים את מסך ההתאגדות. בית הדין דוחה תביעה זו. בית הדין מציין כי נקודת המוצא הינה הכלל לפיו יש ליתן תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של חברה, על פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. החריג לעיקרון זה הינו הרמת המסך, אשר נועד למקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נעשה ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה על ידי בעל מניות בה, תוך הסתתרותו מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות אשר המעביד לקח על עצמו. סעיף 6 לחוק החברות מונה את המקרים החריגים בהם יש להרים את מסך ההתאגדות.העובדת לא הוכיחה עילה מספקת להרמת מסך ההתאגדות לא על פי הדין הכללי ולא על פי ההלכה הפסוקה בתחום יחסי העבודה ועל כן דין התביעה האישית כנגד הבעלים של החברה המעסיקה – להידחות.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
