פסיקה עדכנית: גלישה בזמן העבודה היא גזל המעסיק, אך מחובתו של המעסיק להזהיר את העובדים מראש
ס"ע 1692-11-13 תמיר אלוש נ' חברת הנסיך הקטן – אביב ואורן בע"מ
ניתן ביום: 29.7.2015
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר פסק הדין מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לפיטורי עובד, שהועסק במשך שנתיים כמנהל תחום צעצועים אצל המעסיקה, שהיא חברה לייבוא ושיווק של צעצועים ומוצרים לתינוקות. לטענת המעסיקה, העובד פוטר בשל תיפקוד ברמה נמוכה, ובכלל זה שימוש במחשב המעסיקה במשך שעות רבות לענייניו הפרטיים, במקום יציאה לשטח. המעסיקה בדקה את רשימת ההיסטוריה ומצאה כי העובד צפה שעות רבות בסרטים וסדרות במהלך העבודה, ובכך לטענתה גנב ממנה שעות עבודה. להשערת המעסיקה, 50% מזמנו של העובד בעבודה הוקדש לענייניו הפרטיים. העובד זומן לשימוע בבוקר, ובסופו של אותו יום הוא פוטר. בשימוע לא עלתה הטענה לגבי השימוש במחשב.
לטענת העובד, לא נערך לו שימוע כדין והוא פוטר במקום וללא נימוק ענייני, ועל כן הוא תובע פיצוי בגובה שלוש משכורות. המעסיקה הגישה תבעה שכנגד ובה תבעה השבת שכר עבודה בגובה 50% משכר העבודה ששולם לעובד, השבת מחצית מההפרשות לפנסיה שהופרשו לו, השבת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת ששולמו לו וכן פיצוי בשל הפרת הסכם עבודה. כל זאת, מאחר ולטענתה העובד רימה אותה וגנב שעות עבודה.
השאלה העיקרית שנידונה בפסק הדין היא האם מעסיקה רשאית לקזז משכרו של העובד בגין גלישה באינטרנט במהלך שעות העבודה, והאם היא רשאית לפטרו תוך שלילת זכויותיו.
הכרעת בית הדין:
בית הדין קובע, כי יתכן שעובדים גולשים באתרים שונים במהלך שעות עבודתם ויש בכך משום גזילה של שעות העבודה. ואולם, על המעסיק להזהיר את העובדים לבל יעשו כן, לפקח על כך ולקבוע נהלים מראש.
במקרה זה, המעסיקה טענה שהעובד גלש שעות רבות באינטרנט לצרכיו הפרטיים על חשבון זמן העבודה, והעריכה כי 50% מזמן עבודתו הוקדש לענייניו הפרטיים. ואולם, בית הדין קבע כי טענה כזו חייבת להיות מבוססת באמצעות חישוב אריתמטי, אחרת אין לקבלה.
בית הדין לא קיבל את תביעת הנגד של המעסיקה אשר ביקשה לקזז משכרו של העובד את השכר ששולם לו עבור שעות העבודה שבהם עסק בענייניו הפרטיים, וקבע כי על המעביד לפקח על עבודת עובדיו בזמן אמת, ולא להגיש תביעה שכנגד על השבת שכר עבודה לאחר שהעובד מגיש תביעה, ולהעלות טענות מן הגורן ומן היקב.
על אף שהמעסיקה הביאה ראיות מסוג נתונים טכניים שהופקו ממחשבו של העובד, פירוט היסטוריית גלישה וניתוח גלישה תוך חלוקת זמן עבודה לזמן גלישה, ראיות אלו הובאו ללא ניתוח של מומחה במחשבים אלא ע"י מנהלת המעסיקה, אשר לה אין כל הכשרה בנושא. דהיינו, היו פגמים בראיות שהביאה המעסיקה.
בנוסף, בית הדין עומד על כך שכל טיעוניה של המעסיקה באשר לגלישת העובד באתרים השונים לא הועלו בשימוע ולא ניתנה לעובד האפשרות להתגונן מפניהם.
בסופו של קבע בית הדין כי העובד פוטר בשל אי שביעות רצון מתפקודו ולא משום סיבה אחרת. הטענות שהעלתה המעסיקה אודות גלישת העובד באינטרנט בשעות העבודה לא הועלו במסגרת השימוע, ולא יעלה על הדעת שמעסיק יעלה טענות כנגד העובד בדיעבד וידרוש כספים ששולמו לעובד כדין.
לפיכך, בית הדין דחה את התביעה שכנגד של המעסיקה להשיב לה חלק משכרו של העובד, קבע לעובד פיצוי בגובה משכורת אחת בגין אי עריכת שימוע כדין, וכן קבע כי למעסיקה לא עומדת כל זכות לשלול את פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת של העובד.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
