פסיקה עדכנית: בית הדין קיבל כראיה תכתובת שהוציאה עובדת מתיבת המייל של המעסיק
סע"ש 4394-05-14 מיטל בלוך נ' סינאל מלל פייוויי בע"מ
ניתן ביום: 2.12.2014
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר ההחלטה:
עובדת הגישה תביעה כנגד מעסיקה ובה נטען כי פוטרה מעבודתה מחמת הורות, תוך אפליה אסורה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
במסגרת תביעה זו צירפה העובדת כראיה ארבעה עמודי התכתבויות דוא"ל בין שניים מעובדי המעסיקה: הממונה הישיר על העובדת וסמנכ"ל משאבי אנוש במעסיקה.
בתכתובת הדוא"ל נכתב בין היתר לגבי העובדת ששמה מיטל כי: "אני חושב שמיטל עובדת טובה אבל המטלה של גידול הילדים נופל עליה במשפחה. מאידך יש לנו את מיכל שיש לה כבר ילדים גדולים ובלי בל"תמים מיותרים שמוכנה לעבוד ללא דופי… אני בעד לומר למיטל שזה המשרה 08:00-17:00 אם היא לא יכולה לחזור למשרה מלאה בשעות הללו עם כל הצער שבדבר היא מפרה את ההסכם שלה והיא צריכה לתת הודעת התפטרות".
המעסיקה הגישה בקשה להורות על פסילת ראיות אלו מן הטעם שהשימוש בהם מנוגד לחוק הגנת הפרטיות.
הכרעת בית הדין:
בית הדין דחה את הבקשה לפסול את הראיות וקבע כי במקרה זה זכותה של העובדת גוברת על זכותה לפרטיות של המעסיקה.
בית הדין עמד על כך שהראיות הינן, לכאורה, בעלות רלבנטיות ממשית לתביעה, שכן הן עשויות לשפוך אור על המחלוקת ולסייע לחקר האמת ולעשיית הצדק. זאת במיוחד לאור העובדה שלא קיימות ראיות משמעותיות חילופיות.
בית הדין מציין כי הזכות לפרטיות הינה זכות יסוד ראשונה במעלה, והיא זכות יחסית שיש לאזנה כנגד זכויות אחרות הניצבות על המאזניים, בהתחשב בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. גם למעסיק יש זכות לפרטיות.
בית הדין עומד על כך שבמקרה שלפנינו הזכות לפרטיות אשר עומדת למבחן בשאלה האם נפגעה, היא זכותה של החברה המעסיקה לפרטיות ולא הזכות לפרטיותם של עובדיה, הסמנכ"ל והממונה. התכתובות נשוא הראיות נוגעת לעובדת ועוסקות בענייני עבודה מובהקים. אין בהם כל ענין אישי של עובדי המעסיקה. גם תיבת הדוא"ל של הממונה, ממנה נלקחו הראיות, איננה תיבת דוא"ל פרטית-אישית, אלא תיבת דוא"ל מקצועית גרידא. בית הדין ביסס מסקנה זו על הקביעה כי לעובדת ניתנה הרשאה להיכנס לתיבת הדוא"ל של הממונה וכי הממונה היה מודע לכך. גם לעובדים אחרים ניתנה הרשאה כזאת. יתרה מזאת, הממונה לא טען (ובוודאי שלא הוכיח) כי תיבת הדוא"ל שלו היתה תיבה לשימוש פרטי-אישי, החורג מצרכי העבודה. בית הדין מציין כי מאחר והזכות לפרטיות שנטען כי נפגעה היא זכות המעסיקה כתאגיד, היקף ההגנה המוענקת מכוח החוק צר יותר.
בשאלה האם הראיות הושגו תוך פגיעה בפרטיות קבע בית הדין שהתשובה לכך שלילית. העובדת שימשה כמזכירתו של הממונה. במסגרת תפקידה ניתנה לעובדת הרשאה להיכנס לתיבת הדוא"ל של הממונה וליומן שלו כחלק ממטלות עבודתה השוטפות. גם לעובדים נוספים היתה אפשרות להיכנס לדוא"ל של הממונה על דרך השגרה.
העיתוי שבו בוצעה הכניסה למחשבו של הממונה והושגו הראיות היא בצהרי היום שבו נעשתה עמה שיחת פיטורים. בית הדין קיבל את עדות העובדת לפיה היא התחברה מביתה למחשב של העבודה, לצורך התכתבות עם הממונה בנושא מכתב הפיטורים. לאחר שהבינה שסיימה את דרכה בחברה פעלה למחוק קבצים אישיים שלה אשר היו במחשבה וכן בתיבת הדוא"ל של הממונה – שם הייתה תיקיה אישית שלה (תיקיה נפרדת על שמה) ובה מסמכי וורד שונים. לצורך כניסה למחשב הממונה היא השתמשה בסיסמאות ובהרשאות שניתנו לה ואשר באמצעותם ביצעה את עבודתה באופן שגרתי. במהלך פעילות זו נתקלה באקראי בראיות, אשר נפתחו באופן אוטומטי על המסך, שכן הראיות היו הדוא"ל הראשון בתיבה (קרי, הדוא"ל האחרון מבחינה כרונולוגית). בעת שנפתח הדוא"ל אוטומטית על גבי מסך המחשב, נפרשו בפניה הראיות. בית הדין שוכנע כי העובדת פעלה בתום לב ונתקלה בראיות באקראי ולא תוך חיפוש מכוון בתיבת הדוא"ל של הממונה. אין בהתנהלות זו כדי לבטל את ההרשאה שניתנה לה להיכנס לתיבת המייל.
לסיכום, בית הדין מציין כי בנוגע לאופן שבו הושגו הראיות והאם יש בו כדי להביא לפגיעה בפרטיות, ראוי להביא במסגרת כלל השיקולים את העובדה שהפגיעה בפרטיות, ככל שהיתה, הינה פגיעה בפרטיות המעסיקה כתאגיד ולא בפרטיות עובדיה.
בנוסף, יש מקום להביא במסגרת השיקולים את העובדה שהפגיעה בפרטיות, אם וככל שארעה, נעשתה בדרך של גילוי המסמכים באקראי, ולא באופן מכוון וזדוני של איתור חומר עליו היתה לעובדת ידיעה מראש.
בית הדין קבע כי בהתחשב בכל אלה, ככל שאכן הופרה הפרטיות של המעסיקה, הרי שמדובר בהפרה מידתית, שעוצמתה אינה רבה. לא הוכח שנגרמה למעסיקה פגיעה ממשית מהתנהלותה המתוארת של העובדת ומכל מקום לא הוכח כי הפגיעה בפרטיות הינה במידה בלתי סבירה ובלתי מאוזנת, ביחס לזכותה של העובדת להוכחת תביעתה.
סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות אינו קובע איסור מוחלט על הגשת ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות, אלא שהוא מותיר לבית הדין שיקול דעת בענין זה, וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו. בית הדין קובע כי בענייננו מתקיימות מספר נסיבות אשר כל אחת מהן, לכשעצמה (וקל וחומר צירופן) מקימה טעם מיוחד להתרת השימוש בראיות, אפילו בהנחה שאלה הושגו תוך פגיעה בפרטיות – הנחה שלא הוכחה בענייננו.
כמו כן מציין בית הדין כי בהתאם לחוק בית הדין לעבודה, אין בית הדין כפוף לדיני הראיות. אכן, בית הדין קשור בעקרונות שבדיני הראיות אך יחד עם זאת, יש מקום להפעיל, בנסיבות הענין, את המדיניות המקלה שאימצו בתי הדין בכל הנוגע להתרת הצגת ראיות, בעת נבחנת הבקשה במשקפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות.
הבקשה לפסילת הראיות- נדחית.
להחלטה- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
