פסיקה עדכנית: בית הדין אישר את החלטת הממונה שלא להתיר פיטורי אישה בהריון על אף שהפיטורים לא קשורים להריון
על"ח 24970-08-13 ארגון נכי ישראל נ' מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים ואח'
ניתן ביום: 20.7.2014
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר פסק הדין:
לפני בית הדין הגיע ערעורה של מעסיקה על החלטת הממונה על פי חוק עבודת נשים אשר דחתה את בקשתה ליתן היתר לפיטורי העובדת.
המעסיקה הינה ארגון המאוגד כעמותה שעוסק בקידום נכים ובסיוע להם. העמותה העסיקה את העובדת כנציגת מכירות טלפונית "טלמרטינג", לשם גיוס חברים לעמותה.
לאחר 6 חודשים ושלושה ימים של עבודה פיטרה המעסיקה את העובדת ולאחר מכן פנתה לקבל היתר לפיטורי העובדת, מאחר והעובדת היתה בהריון. החלטת הממונה היתה שלא להתיר את פיטורי העובדת.
בהחלטתה, קבעה הממונה כי לא היה קשר בין הפיטורין להריון, שכן המעסיקה המשיכה להעסיק את העובדת במשך חמישה חודשים לאחר שהעובדת הודיעה על הריונה. עם זאת, המעסיקה לא הרימה את נטל ההוכחה בגין טיעוניה לתפקודה הלקוי של העובדת המחייב את פיטוריה בתקופה המוגנת. לפיכך, סירבה הממונה להתיר את פיטורי העובדת למרות שההריון לא היווה גורם בהחלטת הפיטורים.
לטענת המעסיקה, תפקודה הלקוי של העובדת הוא שהביא לפיטוריה. על בית הדין להתערב בהחלטת הממונה שלא להתיר את הפיטורים, ולבטלה. הממונה קבעה כי פיטורי העובדת לא היו קשורים להריונה ובנסיבות אלה יש לקבוע כי נפל פגם בשיקול דעתה, המצדיק את ביטול ההחלטה.
הכרעת בית הדין:
סעיף 9 לחוק עבודת נשים קובע איסור פיטורי עובדת בהריון שיש לה ותק של שישה חודשי עבודה. עובדת כזו ניתן לפטר רק לאחר קבלת היתר, והחוק קובע כי ההיתר לא יינתן אם הפיטורים קשורים להריון.
בפסיקה נקבע כי גם כאשר מפוטרת עובדת בהריון משיקולים שאינם קשורים להריון הממונה אינו חייב להתיר את הפיטורים והוא רשאי שלא להתירם. במקרה כזה יהיו שיקוליו כאלה הקשורים במכלול יחסי העבודה במקום ובהליכים שהובילו לפיטורים.
ביחס להיקף סמכות בית הדין בערעור על החלטת הממונה, נפסק כי ביקורתו של בית הדין במסגרת ערעור על החלטת הממונה היא ביקורת שיפוטית המוגבלת להתערבות בהחלטה מכח עילות המשפט המנהלי. נפסק כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות המנהלית ולא יתערב כל עוד בחירת הרשות המנהלית היא באחת מהאופציות שאינן חורגות מתחום הסביר.
במקרה שלפנינו הממונה קבעה שהיא אינה נותנת היתר לפיטורי העובדת, אף שפיטוריה לא נעשו בשל הריונה, מאחר שהמעביד לא הוכיח טענותיו בכל הנוגע לתפקודה הלקוי של העובדת, במידה הדרושה, באופן שיצדיק פיטוריה בתקופת ההיריון.
בית הדין קבע כי שיקול דעתה של הממונה בהחלטה זו לא חרג ממתחם הסבירות. מאחר והעובדת בהריון, הממונה רשאית לשקול שיקולים נוספים בבואה לדון בבקשת ההיתר, כגון שיקולים חברתיים, כלכליים או אישיים הנוגעים לעובדת, וכך נעשה בענייננו. העובדת פוטרה כשלושה חודשים לפני מועד הלידה, בשלב בו ברור כי תתקשה למצוא עבודה חלופית. הממונה מצאה שהעמותה המעסיקה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ממנה להוכחת טענותיה בקשר לתפקודה הלקוי של העובדת, ואף בעניין זה לא מצא בית הדין כי יש מקום להתערב בהחלטתה.
לפיכך, נדחה הערעור, ונקבע שהחלטת הממונה על חוק עבודת נשים שלא להתיר את פיטורי העובדת- תישאר על כנה.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
