פסיקה עדכנית: בחילופי מעסיקים המעסיק האחרון לא יהיה חייב בהנפקת תלושי שכר מתקופתו של המעסיק הראשון, ואי מסירת תלושים לא יגרום להיפוך נטל הראיה לרעתו
סע"ש 46563-09-13 teklay zeraysie malaka yohanes נ' הצדף עינוגי ים בע"מ
ניתן ביום: 25.2.2015
ערכאה: בית דין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובד, מבקש מקלט מאריתראה, שהועסק כשלוש שנים ותשעה חודשים בחברת כוח אדם, ובעקבות תלונותיו על כך שחברת כוח האדם אינה מנפיקה עבורו תלושי שכר, החליטה המסעדה שבה הועסק בפועל, להעסיק את העובד ישירות ולא באמצעות חברת כוח האדם. העובד הועסק שלושה חודשים במסעדה (להלן: "המעסיקה"), עד שהתפטר.
תביעה זו הוגשה על ידי העובד נגד המעסיקה, לתשלום כל זכויותיו, גם אלו שנצברו במהלך תקופת העסקתו בחברת כוח האדם, וכן לתשלום פיצויי פיטורים. לטענתו, המעסיקה שימשה מעסיקתו משך כל תקופת העסקתו במסעדה וכי השתמשה בשירותי חברת כוח האדם על מנת להתחמק מתשלום זכויותיו וכי העסקתו באופן זה היא של "מעבידים במשותף".
הכרעת בית הדין:
סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים קובע את הזכות לפיצויים למי שעבד שנה אחת ברציפות "אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד". מכך למדה הפסיקה כי "המפעל" או "מקום העבודה" משמש כשלעצמו מקור של זכויות, ומי שעבד במקום עבודה אחד, אפילו התחלפו המעבידים, נשמרת רציפות עבודתו, מכח עבודתו במקום עבודה אחד. כלומר, חילופי מעבידים כשלעצמם, אינם פוגמים ברציפות ובזכויות המגן הנובעות ממנה, אם ממשיך העובד לעבוד באותו מקום, אף שתחת מעבידים שונים.
במקרה שלפנינו, העובד עבד במסעדה קרוב לארבע שנים ברציפות. במהלך העסקתו התחלפו מעסיקיו. כאשר העובד הלין בפני המסעדה, לראשונה, כי אינו מקבל תלושי שכר מחברת כוח האדם, הודיעה מיד המסעדה לעובד שיועבר לעבוד תחתיה. המעסיקה יזמה את מעברו של העובד לעבוד אצלה משום שהכיר את העבודה ומשום שרצתה להיטיב עמו, ואף הציעה לפצותו בסך 5,000 ₪ בעבור תקופת עבודתו אצל חברת כוח האדם.
בית הדין התרשם כי בעשותה כך פעלה המעסיקה בלי לדעת את הוראות החוק באשר לשמירת זכויותיו של העובד. המעסיקה רצתה להיטיב עם העובד ואך נטלה על עצמה "בלי דעת" אחריות לקיים זכויות העובד לכל תקופת העסקתו במסעדה. כך, המעסיקה לא החתימה את העובד על מסמך הפוטר אותה מתשלום זכויותיו לתקופת עבודתו אצל חברת כוח האדם (וכמתחייב מחוק פ"פ).
במשולש ההעסקה שנוצר בין העובד ובין הנתבעות נוצרה זיקה בין העובד לבין המסעדה (מקום עבודתו) אשר הביאה לרצף זכויותיו ולפיכך, בהתקשרותה עם העובד, המעסיקה נטלה את האחריות לקיום זכויותיו גם לתקופת עבודתו אצל חברת כוח האדם.
לפיכך, מסקנת בית הדין היא כי המעסיקה נושאת באחריות לזכויות העובד ביחס לכל תקופת עבודתו במסעדה.
בית הדין דוחה את טענת העובד כי חברת כוח האדם והמסעדה המעסיקה היו בבחינת מעסיקים במשותף, שכן לא הוצגו די ראיות כדי להכריע כי כך היה.
לגבי זכאות העובד לפיצויי פיטורים בהתפטרותו- העובד טוען כי התפטר מעבודתו כיוון שהמעסיקה לא שילמה את זכויותיו הסוציאליות ביחס לכל תקופת עבודתו, ומכיוון שלא הנפיקה לו תלושי שכר רטרואקטיבית לתקופת העסקתו בחברת כוח האדם. בפסיקה כבר נקבע כי יש לראות באי כיבוד זכויותיו של העובד כ"נסיבות אחרות ביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", ולכן עובד שיוכיח אי תשלום זכויות סוציאליות, יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בהתפטרות.
במקרה שלפנינו בית הדין מציין, כי אמנם העובד שמר על זכותו לפיצויי פיטורים ביחס לכל תקופת עבודתו במסעדה, אך לא הצליח להוכיח את אי קיום התנאים הסוציאליים.
סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר קובע כי הנטל להוכיח אי תשלום זכויות שונות הוא על העובד, אלא אם כן המעסיק לא מסר לעובד תלוש שכר, ואז נטל הראיה מתהפך ועובר למעסיק. בענייננו, חברת כוח האדם לא הנפיקה לעובד תלושי שכר בעבור תקופת עבודתו אצלה (44 חודשים). המעסיקה ניפקה לעובד תלושי שכר בעבור התקופה הקצרה שעבד אצלה (3 חודשים), טרם התפטרותו. בהנתן מצב דברים זה, בו חברת כוח האדם היא זו שלא הנפיקה לעובד תלושי שכר, ע"פ תנאי סעיף 26ב(ג), בית הדין סבור כי ביחס למעסיקה לא מתקיים היפוך נטל הראיה וכי נטל הראיה להוכחת אי תשלום הזכויות, הוא על העובד.
בית הדין מדגיש כי בנסיבות המקרה המעסיקה אמנם נושאת באחריות לקיום הזכות לפיצויי פיטורים במהלך כל תקופת עבודתו של העובד במסעדה, אולם אין נטל זה הופך אותה ל"מעסיק שחייב במסירת תלוש השכר" ע"פ סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר, לתקופה בה לא הועסק על ידה. על אף רצף ההעסקה המתקיים בענייננו, המעסיקה אינה נדרשת "להכנס לנעליה" של חברת כוח האדם ולהנפיק, רטרואקטיבית, תלושי שכר ביחס לתקופת עבודתו של העובד כעובד חברת כוח האדם. לפיכך, אין מקום להיפוך נטל הראיה על המעסיקה.
מן העדויות והראיות עולה כי העובד לא הוכיח טענותיו לאי תשלום זכויותיו. מכיוון שנטל הראיה הוא עליו, ומשלא הוכח כי העובד פנה למעסיקה לקבל את כל הזכויות הנטענות בטרם התפטר, העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים, ותביעתו זו נדחית.
גם יתר תביעותיו לתשלום זכויות סוציאליות נדחית שכן העובד לא הוכיחן.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
