פסיקה עדכנית: אי ביצוע הפרשות לפנסיה לא מהווה סיבה מספקת לבדה להרמת מסך ההתאגדות
ד"מ 35132-06-14 ולדימיר שישקין נ' ניימן עבודות חשמל ובקרה בע"מ ואח'
ניתן ביום: 9.5.2015
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בחיפה
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לתביעתו של עובד שהועסק כחמש וחצי שנים בחברה העוסקת בעבודות חשמל ובקרה. לעובד לא הופרשו הפרשות לקופת גמל כפי שמחייב צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה 2004 (להלן – צו ההרחבה). לפיכך העובד תובע פיצוי חלף הפרשות המעסיק לקופת גמל בשיעור 6% מהשכר. הנתבעים בתביעה זו הם החברה המעסיקה, וכמו כן בעל מניות יחיד ומנהל במעסיקה, שלטענת העובד אחראי באופן אישי להתנהלות המעסיקה ולפיכך יש לבצע הרמת מסך ולחייבו באופן אישי בסכומי הפיצוי.
לטענת המעסיקה, כלל לא ברור מהוראות הצו כי נדרשות הפרשות לקופת גמל והצו אינו מבחין בין הפרשות לגמל והפרשות לקרן פיצויים אלא קובע חובת הפרשה כוללת בשיעור 12%. עוד טענה המעסיקה כי על-פי הוראות צו ההרחבה הרי שהפרשות המעסיק לביטוח פנסיוני יבואו במקום פיצויי פיטורים, ויש לראות בפיצויי הפיטורים ששולמו לו – כפיצוי חלף הפרשות לפנסיה.
השאלות העומדות להכרעה בפסק דין זה הן: מהו גובה הפיצוי בשל אי ההפרשות לגמל, והאם מוצדק בנסיבות העניין להרים את מסך ההתאגדות בין המעסיקה לבעל המניות.
הכרעת בית הדין:
לגבי תביעת העובד לפיצוי חלף הפרשות פנסיוניות-
צו ההרחבה קובע באשר לחובת ההפרשה לביטוח פנסיוני כי על המעסיק לבטח את העובד בקרן פנסיה מקיפה ולהפריש לה 12% מהשכר המבוטח. הפרשות המעסיק לביטוח פנסיוני יבואו במקום פיצויי פיטורים על פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963, והאישור הכללי שהוצא מכוחו, קרי 72% (שבעים ושניים אחוז) מפיצויי הפיטורים המגיעים בגין התקופה בה בוצעו ההפרשות לקרן הפנסיה.
לכן, בית הדין קובע כי אין לקבל את טענת המעסיקה כי הצו כלל אינו קובע מהו שיעור הפרשות המעסיק לקופת פנסיה במובחן מהפרשות לקרן פיצויים, שכן הוראות הצו מציינות במפורש כי מדובר בהפרשה לקרן פנסיה מקיפה, או לחילופין לביטוח מנהלים, ומהאמור יש להסיק כי חובת ההפרשה של המעסיק לטובת החיסכון הפנסיוני עומדת על 6% (בנוסף להפרשות מעסיק בשיעור 6% לקרן הפיצויים חלף 72% מפיצויי הפיטורים המגיעים בגין התקופה בה בוצעו ההפרשות).
כמו כן קובע בית הדין כי אין לקבל את טענת המעסיקה כי סכומים ששולמו לעובד בסיום העסקתו כפיצויי פיטורים יש לראותם כתשלום על חשבון הפרשות לגמל. אכן, בצו ההרחבה נקבע כי הפרשות המעסיק לביטוח פנסיוני יבואו במקום פיצויי פיטורים או חלקם בגין התקופה בה בוצעו הפרשות לקרן הפנסיה, אלא שבנסיבות המקרה כאן כלל לא בוצעו הפרשות לביטוח פנסיוני או לקרן פיצויים.
ומכאן, שבהתאם להוראות הצו היה על המעסיקה לבצע הפרשות לפנסיה בשיעור 6% מהשכר המשולב, כהגדרתו בצו.
בית הדין מקבל את תחשיב העובד בקשר לרכיבי השכר מהם יש להפריש לפנסיה, שכן העובד ביסס את תחשיביו על נתונים מהימנים וסבירים, ותחשיביו נמצאו מדויקים. תחשיבי העובד התקבלו גם על חודשים שלגביהם לא היה בידי העובד תלוש שכר, ועבור חודשים אלה בוצע תחשיב לפי 186 שעות עבודה. בית הדין מציין כי אמנם, מדובר בתביעה כספית אשר על-פי העובד להוכיחה ולאומדה. יחד עם זאת, בידי המעסיקה הנתונים המלאים לגבי שעות העבודה בחודשים אלה והמעסיקה לא טרחה להציגם או לסתור את תחשיב העובד לגבי חודשים אלה. לפיכך מתקבל תחשיב העובד, כך שהעובד זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה החל מחודש העבודה הראשון ולכל תקופת העבודה, בסך כולל של 14,780 ₪.
לגבי תביעת העובד להרמת מסך-
העובד טען כי בנסיבות העניין יש להורות על חיובו של בעל המניות יחד עם המעסיקה וזאת מכיוון שבבעלותו של בעל המניות מספר חברות הזהות למעסיקה מבחינת עיסוקיהן, כי הוא עושה שימוש במספר חברות כדי להתחמק מנושיו ומנושי אותן חברות. עוד נטען כי אי עריכת ביטוח פנסיוני הוא בגדר מחדל אישי של בעל המניות שיש בו כדי להצדיק הטלת אחריות אישית עליו לפצות את העובד.
מנגד, טענו המעסיקה ובעל המניות כי אין הצדקה להרמת מסך ההתאגדות, כי העובד לא הוכיח כי התקיימו נסיבות חריגות העלולות להצדיק את הרמת המסך, כגון הונאה או תרמית, שימוש לרעה במסך ההתאגדות, עירוב נכסים, חוסר תום לב וכיו"ב.
בעניין זה מקבל בית הדין את עמדת המעסיקה ובעל המניות.
ככלל, יש ליתן תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, על פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, לרבות בנסיבות האמורות בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, בהם נעשה ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה על ידי בעל מניות בה, תוך הסתתרותו מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות אשר המעביד לקח על עצמו, תהיה הצדקה להורות על הרמת מסך.
פסיקת בתי הדין לעבודה הכירה בכך כי לעובד מעמד מיוחד כנושה ואיפשרה את הרחבת המקרים בהם ניתן יהיה להרים מסך כנגד בעל מניות מכוח חובת האמון ותום הלב הקיימת במסגרת יחסי העבודה. בין הנסיבות שהוכרו לעניין זה הן כאשר המעסיק פעל בחוסר תום לב או בידיעה כי לא יעמוד בהתחייביותיו, או כאשר מדובר בחברה משפחתית והסיכוי לעירוב נכסים ולטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לבין טובת בעל המניות הוא גדול יותר.
בנסיבות המקרה כאן, בית הדין קובע כי העובד לא הרים את הנטל להראות כי התקיימו איזה מבין הנסיבות החריגות כמפורט לעיל. העובד לא הוכיח כל עירוב נכסים, ניצול לרעה באופן כלשהוא של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת או נטילת התחייבויות בידיעה כי המעסיקה לא תוכל לעמוד בהן. כמו כן, לא הוכח כי המעסיקה חדלת פירעון.
אין די בכך כי המעסיקה לא ביצעה הפרשות פנסיוניות כמתחייב מהוראות צו ההרחבה כשלעצמה כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות, ובהעדר נסיבות אחרות המצטרפות לה. לאור האמור, קובע בית הדין כי אין הצדקה בנסיבות העניין להורות על הרמת מסך ההתאגדות של המעסיקה או לחייב את בעל מניותיה ומנהלה בחובותיה. לפיכך, התביעה נגד בעל המניות נדחית.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
