פסיקה עדכנית: איסור צבירת ימי חופשה לא חל על ימים ושעות מנוחה שנצברו כתחליף לגמול עבודה במנוחה שבועית
סע"ש 35831-06-12 אברהם טלמור נ' משרד ראש הממשלה ואח'
ניתן ביום: 30.6.2015
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובד שהועסק במשרד החוץ שנים רבות שבמהלכם במקום לקבל גמול עבודה במנוחה שבועית נצברו לו "ימי חופשת שבת" ואוחדו עם ימי החופשה הצבורים שלו. עם סיום עבודתו נשמטו לו ימי חופשתו הצבורים. העובד הגיש תביעה לפדיון 88 ימי חופשה אלו מאחר ולטענתו הובטח לו כי ימי חופשה אלו, שניתנו לו במקום גמול המנוחה השבועית, ייצברו ולא יישמטו לעולם עד לפדיונם. המעסיקה היא מדנת ישראל.
הכרעת בית הדין:
בית הדין סוקר את הוראות החוק והתקשי"ר הרלוונטיות, ובמיוחד את ההוראות הנוגעות לאפשרות החוקית לתת לעובד שעות מנוחה במקום גמול עבודה במנוחה שבועית.
בית הדין מציין כי צבירת חופשה שנתית, הן לפי חוק חופשה שנתית והן לפי התקשי"ר- היא מוגבלת ומאפשרת ביטול ימי חופשה שנצברו מעבר למותר.
בהתאם לסעיף 16(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, חייב מעביד לשלם לעובד שהועבד בשעות נוספות, "גמול שעות נוספות" בשכר עבודה שלא יפחת מ-1.25 מהשכר הרגיל בעד שתי השעות הנוספות הראשונות ובעד כל שעה נוספת שאחריהן – שכר עבודה שלא פחות מ-1.50 מהשכר הרגיל. עם זאת, סעיף 16(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע הסדר של מתן מנוחה חלף תשלום גמול כספי על השעות הנוספות.
לגבי העסקת עובד במנוחה השבועית קובע סעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה גמול של 150%, וסעיף קטן (ב) קובע כי אם היה שכרו של העובד על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר, יהא המעביד זכאי ליתן לעובד, במקום הגמול הנ"ל, מנוחה של שעה וחצי לפחות תמורת כל שעה משעות המנוחה השבועית שבה עבד. בנוסף לגמול הכספי או למנוחה חלף הגמול, יש לתת לעובד רכיב נוסף של "מנוחת פיצוי" – "שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבע בהיתר שלפיו הועבד" (סעיף 17(א)(2) לחוק).
מבחינה עובדתית, בית הדין מאמין לעדות העובד ומקבל את טענתו כי הובטח לו שיוכל לצבור ימי חופשה חלף תשלום כספי בגין עבודת משמרות בשבת. בית הדין מציין מספר נימוקים להכרעה זו, מעבר להתרשמות ממהימנותו של העובד. בין יתר הנימוקים, מציין בית הדין כי אין מדובר בטענה שהועלתה בדיעבד על ידי העובד לקראת פרישתו, אלא מדובר בטענה שהועלתה על ידי העובד כבר בשנות ה-80, במכתב ששלח למנהל מחלקת עובדים. מעבר לכך, בית הדין לא מקבל את טענת המדינה לפיה מדובר בהסדר של צבירת חופשה שנוגדת את תכליתה של חופשה, שכן ההסדר המדובר במקרה שלנו אינו נוגע כלל לחופשה שנתית. מדובר בהסדר ייחודי בעניין עבודה במנוחה השבועית הקבוע בסעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה. בית הדין מדגיש כי אין מדובר במנוחת פיצוי (שאינה ניתנת לפדיון כספי) אלא בזכות שבאה בנוסף למנוחת הפיצוי ובמקום תשלום כספי של גמול מנוחה שבועית בשיעור 150%. לגבי שעות מנוחה לפי סעיף 17(ב) לחוק (כלומר שעות המנוחה שהן חלף גמול עבודה במנוחה שבועית) אין כל הוראת דין המגבילה צבירתן.
מאותו טעם, טענת המדינה כי הוראות התקשי"ר בדבר הגבלת צבירת חופשה חלות על שעות מנוחה לפי סעיף 17(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, גם היא אינה מקובלת על בית הדין. הוראות התקשי"ר בדבר הגבלת צבירת חופשה עניינן בחופשה לפי חוק חופשה שנתית בלבד. בהתאם לכך, בית הדין קובע שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה תומכות בגרסתו העובדתית של העובד: אדרבה, העובד טוען להסדר שהחוק מאפשר אותו באופן מפורש.
בנוסף לאמור, התקשי"ר מאפשר צבירת שעות מנוחה ללא הגבלה כשמדובר בחלף גמול עבודה בשעות נוספות, ויש בכך כדי לתמוך בקיומו של הסדר זה לגבי שעות עבודה במנוחה השבועית. גם העובדה שבמשרד החוץ היה קיים רישום נפרד לימי חופשה שמקורם ב"חופשה שנתית" ולימי "חופשת שבת", תומכת בגירסת העובד לפיה ימי חופשת שבת ניתנים לצבירה ללא הגבלה וניתנים לפדיון.
לאור האמור לעיל, בית הדין מקבל את טענת העובד כי ניתנה לו הבטחה על ידי משרד החוץ לפיה יוכל לקבל, חלף תגמול כספי עבור עבודת שבת, ימי חופשה, וכי עוד הובטח לו כי ימים אלה ניתנים לצבירה ללא הגבלה ולפדיון עם הפרישה.
בית הדין מציין כי לא קיימת בחוק שעות עבודה ומנוחה הוראה כלשהי הנוגעת לאפשרות של פדיון כספי בתום יחסי עובד ומעביד של שעות מנוחה לפי סעיף 17(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה.
כמו כן, לא קיימת הוראה בתקשי"ר שמתייחסת באופן ספציפי לאפשרות פדיון שעות מנוחה שניתנו כחלף גמול עבודה במנוחה השבועית, אך קיימת הוראה כזו לגבי שעות מנוחה שניתנו כחלף גמול עבודה בשעות הנוספות, הוראה שאיפשרה בעבר צבירת שעות אלו, ובית הדין סבור שמדובר בהסדרים דומים שניתן להקיש מאחד על חברו. כלומר, במועד מתן ההבטחה לעובד בדבר אפשרות קבלת חופשה במקום תגמול כספי בגין עבודת משמרות בשבת, לא היה מדובר בהבטחה שנוגדת הוראת דין. הגבלת הצבירה שהוטלה בתקשי"ר מאוחר יותר אינה יכולה להפקיע את תוקפה של ההבטחה שניתנה לעובד בהיותה שינוי בדין שאין להחילו רטרואקטיבית.
אין מחלוקת שנמחקו לעובד 88 ימי חופשה, אשר מקורם בעבודה במשמרות בשבת. בית הדין קובע כי ימים אלה נמחקו ללא בסיס בדין, ויש לשלמם לעובד. זאת, מכיוון שאין הוראת דין המגבילה צבירת "שעות מנוחה" לפי סעיף 17(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, שניתנו חלף תשלום גמול כספי על עבודה במנוחה השבועית לפי סעיף 17(א)(1).
לפסק הדין-לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
