פסיקה ארצית: רק הבדלים מהותיים בין תנאי העסקת עובדים לקבלנים ישללו קיומם של יחסי עבודה
ע"ע 52621-06-15 לימור שולמן נ' חברת דואר ישראל בע"מ
ניתן ביום: 21.5.2017
ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובדת שהועסקה כמחלקת דואר ע"י חברת דואר ישראל כקבלנית עצמאית, במשרה חלקית הנמוכה מחצי משרה, במשך כחמש וחצי שנים. לאחר מכן, העובדת הועסקה כעובדת ארעית ואז כעובדת קבועה. העובדת תבעה כי תקופת היותה עצמאית תוכר כתקופה שבה היו יחסי עבודה בינה לבין המעסיקה. בית הדין האזורי דחה את התביעה, ועל כך הגישה העובדת ערעור לבית הדין הארצי.
השאלה העומדת להכרעה היא האם התקימו בין העובדת למעסיקה יחסי עבודה בתקופה שבה היא הוגדרה כקבלנית, ושקדמה לתקופת הגדרתה כעובדת.
הכרעת בית הדין הארצי:
בית הדין עומד על כך שחוק הדואר קובע כי רשות הדואר רשאית להעסיק קבלנים, ללא יחסי עבודה, וכי היחסים בינה לבין מחלקי דואר בהיקף של פחות מחצי משרה אינם יחסי עבודה. ואולם, הפסיקה קבעה שאין בכוח חקיקה זו לקבוע מי מעובדי הרשות הוא עובד ומי אינו עובד, ואין בכוחה להפוך "עובד" ל"לא עובד", אלא הבחינה היא מהותית לפי המבחנים הרגילים במשפט העבודה. לכן, הנתון בדבר העסקת אדם בהיקף משרה הנמוך ממחציתה אינו חורץ לשבט או לחסד את סוגית מעמדו כעובד אם לאו. גם אדם המועסק כמחלק דואר בהיקף משרה הנמוך ממחצית המשרה, עשוי להיחשב לעובד אם מתקיימים יתר המבחנים והסממנים שנקבעו בפסיקה לזיהוי יחסי עובד-מעסיק. משכך, היקף משרתה החלקית של העובדת, הגם שהוא נמוך ממחצית המשרה – אינו מעיד על אי קיומם של יחסי העבודה, אלא יש לבחון התקיימותם של יחסי עובד-מעסיק בהתאם למבחן המעורב, אשר במרכזו מונח מבחן ההשתלבות.
הארצי בוחן את המבחנים לקיומם של יחסי עבודה וקובע כי התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה גם בתקופה שבה הועסקה כקבלנית עצמאית.
בפן החיובי של מבחן ההשתלבות: עיסוק העובדת כ"קבלנית" היה בחלוקת דואר, שהינו חלק מליבת עיסוקה של רשות הדואר. תקופת העסקתה כ"קבלנית" היתה משמעותית ונפרשה על פני כשש שנים, ולאחריה ברצף הועסקה העובדת כעובדת של רשות הדואר באותו תפקיד. בתקופת העסקתה כ"קבלנית" הועסקה העובדת מדי חודש בעשרות שעות רבות, כך שאין המדובר בהעסקה מעטה וזניחה. העובדת נתנה את שירותיה לרשות הדואר באופן סדיר ויומיומי. בנוסף, משנקבע אזור החלוקה התאפיינה העסקתה בו ברציפות וסדירות, המבססת את הפן החיובי של מבחן ההשתלבות. הארצי מציין כי גם המעסיקה לא חלקה באופן ממשי על התקיימות הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.
בפן השלילי של מבחן ההשתלבות: הארצי מציין כי לא נטען כי העובדת במקביל למתן שירותי דוורות לרשות הדואר סיפקה שירותי דוורות גם לגופים אחרים כחלק מעסק שברשותה. אמנם, לא מן הנמנע כי כפועל יוצא מהעסקתה במשרה חלקית הועסקה העובדת במקומות נוספים על ידי מעסיקים אחרים, ואולם עובדה זו כשלעצמה אינה מלמדת על קיומו של עסק, וזאת משני טעמים: ראשית, אדם יכול להיות באותה תקופה עובד של מספר מעסיקים, ומכאן כי היותו מועסק ביותר ממקום אחד, כשלעצמה, אינה שוללת קיומם של יחסי עבודה בו זמנית עם מעסיקים שונים ואף אינה שוללת היותו עובד של מעסיק אלמוני ובגדר נותן שירותים לפלוני. שנית, הפן השלילי של מבחן ההשתלבות נועד לשלול מצב בו השירות למעסיק ניתן מכוח "עסק" של המועסק. מטבע הדברים על מנת לבסס טענת קיומו של עסק נדרש דמיון בטיב השירות הניתן על ידי המועסק למעסיקיו השונים. כלומר, לא נדרשת זהות מלאה בשירותים הניתנים, אך נדרשים קווי דמיון בתחום נתינתם כך שניתן יהא להכלילם תחת אותו עסק ואותו עיסוק גם אם ברמת הפשטה גבוהה. ככל שגדל השוני בסוג השירותים הניתן על ידי המועסק למעסיקיו השונים בה במידה פוחתת הסבירות כי השירות ניתן במסגרת "עסק" של המועסק כמשמעו בפן השלילי של מבחן ההשתלבות. ולענייננו מציין בית הדין כי גם אם העובדת עבדה למחייתה במקום עבודה נוסף שאינו חלוקת דואר במהלך העסקתה בחוזה קבלנות חלוקת דואר, הרי שאין בכך ללמד על התקיימות המבחן השלילי בנסיבות העניין.
הארצי מציין כי לצד יישום הפן החיובי והשלילי של מבחן ההשתלבות, יש ליתן משקל גם לנתון של רציפות תקופות הקבלנות וההעסקה. אמנם, נתון זה, כשלעצמו, אינו מקרין בהכרח לאחור על התקופה שקדמה לקבלת העובדת כעובדת. זאת, כיוון שיש לתת את הדעת לנסיבות נוספות, ובכללן – ומבלי להתיימר למצות – משך תקופת ההעסקה הקודמת; באיזו מידה העיסוק משתלב בליבת עיסוקו של המעסיק; מידת סמיכות הזמנים בין תקופות ההעסקה השונות, היינו אם זו היתה ברצף או חל נתק משמעותי בין התקופות; האם קיים שוני בדפוסי העסקתה של העובדת בין תקופות ההעסקה השונות באופן המשליך על יישום מבחני ההשתלבות ובמיוחד בהיבט רציפות וסדירות; ועוד. ככל שהתקיימו הנסיבות האמורות, אז תגבר הנטייה להניח קיומם של יחסי עבודה, אלא אם כן יעלה בידי המעסיקה להניח תשתית המצדיקה סטייה מהנחה זו. ההיגיון המונח ביסוד נקודת מוצא זו הוא כי בהצטבר הנסיבות המתוארות, ובפרט העדר שוני מהותי בין התקופות התעסוקתיות השונות, מקרינה תבנית ההעסקה המאוחרת (כעובדת) על קודמתה (כקבלנית), ולכאורה מתבקשת מסקנה משפטית דומה ביחס לתקופות ההעסקה הדומות במאפייניהן.
הארצי מציין כי אמנם בתקופה בה הועסקה העובדת כקבלנית קיים שוני בין תנאי וסדרי העסקתה לבין תנאי וסדרי העסקתו של עובד מן המניין, שהרי אין לצפות לדמיון מוחלט בתנאים ובסדרי העבודה שמצמיח חוזה קבלנות ביחס לחוזה עבודה. ואולם, בקיומו של שוני לא די, שכן מוקד הבחינה הוא אם שוני זה – מבחינת מהותו, היקפו המצטבר והשלכותיו – הוא מהותי אם לאו. כבר נקבע בפסיקה כי גם אם מועסק מסכים להגדרתו כ"קבלן עצמאי", מאשר זאת בהסכם, ופועל מבחינה חשבונאית ופורמאלית כ"עצמאי" – אין בכך כדי לסתור קיומם של יחסי עובד – מעסיק כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות של המבחן המשולב. לכן, יש לבחון אם השינויים הם מהותיים ומלמדים על מעמד העובד, או לחילופין, הם תוצאה ישירה של החלטת המעסיק לראות בעובד "קבלן עצמאי" ולנהוג מולו ככזה, ולפיכך אינם מלמדים על מהות מעמדו – ובחלקם אף משקפים את הפגיעה בו עקב העסקתו בדרך זו (דוגמת הדרתו מחסות ועד העובדים, אי קבלת תשלום בגין ימי היעדרות מוצדקים וכיו"ב).
בענייננו, הארצי קובע כי מימדי השוני אינם מגיעים כדי שוני מהותי, ולכן אינם שוללים יחסי עובד-מעסיק. כך למשל, הפסקת תעסוקת העובדת לזמן מסויים עקב לידה לא מלמדים על היעדר רציפות או סדירות בקשר ההעסקה. גם העובדה שהעובדת דאגה למציאת מחליף תחתיה אינה בעלת משקל מהותי, ונראה הדבר נעשה עקב רצונה לשמר את מקום העסקתה לאחר תום חופשת הלידה. גם השינוי המסוים בהיקף המשרה אינו שוני מהותי כי היקף המשרה אינו חזות הכל.
לגבי טענת השיהוי והיזק הראייתי שבהגשת התביעה, הארצי לא מעניק לכך חשיבות במקרה שלפנינו, מאחר העוגנים המרכזיים בדבר התקיימות יחסי עובד-מעסיק אינם שנויים במחלוקת, ולכן לא נראה בנסיבות העניין כי חלוף הזמן פגע באינטרסים דיוניים של המעסיקה.
לסיכום, נקבע כי התקיים מבחן ההשתלבות על כפל פניו. בנוסף, בשל משמעות הרצף התעסוקתי של העובדת, ובהעדר שוני מהותי בנסיבות העניין בין תקופת העסקת כעובדת לתקופה שקדמה לה כקבלנית – בית הדין הארצי קובע כי נתקיימו יחסי עובד-מעסיק בין העובדת לבין רשות הדואר גם בשנים בהם הוגדרה כקבלנית. הלבוש החוזי שניתן להעסקה זו כחוזה קבלנות אינו מבטא, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, את טיב הקשר בין העובדת לרשות הדואר בשנים הללו.
הארצי מחזיר את הדיון לאזורי לבחינת סוגיית ההתיישנות והסעדים.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
