פסיקה ארצית עדכנית: כאשר לא חל סעיף 14 הרווחים בקופה שייכים למעסיק
ע"ע 39921-01-16 אילנה קאטר נ' קרן קורת ישראל – עמותה לפיתוח כלכלי
ניתן ביום: 22.11.2017
ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובדת שעבדה 94 חודשים (שמונה שנים) עד לפיטוריה. בחלק מתקופת העבודה לא הופרשו לה כלל כספים לקרן פנסיה, ובחלק אחר מתקופת העבודה הופרשו לה כספים לקרן הפנסיה, כשההפרשה ברכיב הפיצויים עמדה על 8.33%, והצדדים לא היו חתומים על האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים, ולא חל עליהם הסכם קיבוצי.
לאחר פיטוריה חישב המעסיק את הזכאות שלה לפיצויים לפי משכורת אחרונה כפול וותק, הפחית את מה שכבר נמצא בקופה, ושילם את ההפרש, שהיה סכום לא גבוה. חבות הפיצויים, בחישוב לפי חוק פיצויי פיטורים ועקרון השכר האחרון, עמדה על 85,500 ₪. בקופה נצבר במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה, במועד סיום העסקת העובדת, סכום של 80,196 ₪. הסכום שהשלים המעסיק, כפי שגם קבע בית הדין האזורי, היה 5,304 ₪.
לפני בית הדין האזורי טענה העובדת כי היא זכאית להפרש שבין חבות הפיצויים לפי מכפלת השכר האחרון בשנות העבודה, לבין הסכומים הנומינליים שהועברו בגינה למרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה בתקופת 73 החודשים בהם הועברו בגינה תשלומים לקרן הפנסיה. סכומו של ההפרש, לפי חישובי התובעת, עמד על של 19,179 ₪.
בית הדין האזורי מיקד את המחלוקת בפסק הדין בשאלה לזכות מי יש לזקוף את הרווחים שצברה קופת הפנסיה ברכיב ההפרשות לפיצויי פיטורים והאם יש לקחת בחשבון את העובדה שהמעסיקה לא הפרישה בעבור התובעת בגין כל תקופת העבודה. בנסיבות העניין – בהן נטען כי תשלומי המעסיקה באו על חשבון פיצויי פיטורים ולא במקום הפיצויים – נפסק, כי מאחר שכספי הפיצויים מהווים חיסכון בידי המעסיק לצורך עמידתו בהתחייבות לתשלום פיצויי פיטורים, אזי כפי שעל מעסיק להשלים את חבות הפיצויים במקרה של חסר, כך הוא זכאי כי בנסיבות בהן ההפרשות השביחו את עצמן הן תחשבנה כחלק מכספי הפיצויים, וכל עוד לא נגרע מהתובעת דבר על פי דין, אין לה כל יסוד להלין על כך. כפועל יוצא מהקביעה המשפטית דלעיל, נבחנה חבות הפיצויים מול מה שיש בקופה, והמעסיק חוייב לשלם את ההפרש הקטן בינהם. העובדת ערערה על הכרעה זו.
מדובר בערעור המתמקד בסוגיה, האם זכאית העובדת להשלמות פיצויי פיטורים, בנסיבות בהן הסדר הביטוח הפנסיוני שנערך בגינה כלל הפקדות למרכיב פיצויי הפיטורים רק בגין חלק מתקופת העבודה, אך צבירת הפיצויים בפועל בקרן הפנסיה הגיעה כמעט למלוא חבות הפיצויים לפי מכפלת משכורת אחרונה בשנות העבודה.
הכרעת בית הדין הארצי:
נקודת המוצא בחוק היא, כי, ככלל, תשלומי מעסיק לקופות גמל אינם באים "במקום" פיצויי פיטורים, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם קיבוצי או בצו של שר העבודה. תשלומים הצבורים בקופות הפיצויים נחשבים, לפיכך, במקרה הרגיל, כ"חיסכון בידי המעסיק", והם יזקפו "על חשבון" הפיצויים עם שחרור הקופה לזכות העובד בנסיבות המזכות את העובד בפיצויי פיטורים. הקביעה לפיה כספים הצבורים בקופות הפיצויים יבואו "במקום" פיצויי פיטורים, היא, אפוא, החריג לכלל הקבוע בסעיף 14 לחוק.
אכן, בשנים האחרונות בהן קיימת חובה מכח דין להעביר תשלומים בגין עובדים להסדרי ביטוח פנסיוני מקיפים, ההסדר החריג מכח סעיף 14 לחוק הפך לנורמה המקובלת, לנוכח אימוצו הגורף בהסכמים הקיבוציים ובצווי ההרחבה במשק. עם זאת, מתכונת אימוצו של ההסדר החריג, כפי שהוחלה לראשונה באישור הכללי שהוצא עוד בשנת 1998, כוללת התניה של ויתור המעסיק על זכותו למשוך את כספי הפיצויים מהקופות בנסיבות של סיום עבודה בנסיבות שאינן מזכות את העובד בפיצויי פיטורים. ההתניה נועדה להקהות את עוקצה של הגזירה לפיה העובד לא יקבל פיצויי פיטורים המחושבים לפי מכפלת משכורתו האחרונה בשנות העסקתו, ולערוך הסדר המאזן בין עניינו של העובד לקבל את כספי הפיצויים בכל מקרה של עזיבת עבודה – בין בפיטורים ובין בהתפטרות שאינה מזכה בפיצויי פיטורים לפי החוק – למעט מקרים קיצוניים וחמורים, לבין עניינו של המעסיק לגדר את החשיפה הכרוכה בתשלומים נוספים בגין פיצויי פיטורים עקב העלאות בשכר או כתוצאה מהפסדי השקעות של קופת הגמל המנהלת את כספי הפיצויים
במקרה שלפנינו, המעסיקה נהגה כנדרש כאשר השלימה את ההפרש בין חבות הפיצויים המלאה לפי חוק פיצויי פיטורים לבין הסכום הצבור אשר עמד לזכותה של העובדת במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה במועד ניתוק יחסי העבודה.
הארצי מציין כי אין כל בסיס לטענת העובדת לפיה היא זכאית כי בנוסף לכספים הצבורים במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה ישולמו לידיה פיצויי פיטורים בגין חודשי ההעסקה בהם לא הועברו בגינה תשלומים לקרן הפנסיה. אמנם, אילו היה חלים האישור הכללי או צו ההרחבה הפנסיוני במערכת היחסים שבין בעלי הדין, טענת העובדת כי היא זכאית כי תשלומי המעסיקה יבואו במקום פיצויי פיטורים בתקופה בה בוטחה בביטוח המקיף, אך בגין התקופה בה לא בוטחה ישולמו לה פיצויי פיטורים לפי החוק, היתה ראויה להישמע. ואולם, אין חולק כי בעלי הדין לא אימצו בחתימתם את תנאי האישור הכללי וכי ההסדר שחל בגין העובדת הוא "הסדר פנסיה מיטיב" השולל את תחולת צו ההרחבה הפנסיוני.
העולה מן המקובץ הוא, כי לא קיים הסדר נורמטיבי החל במערכת היחסים שבין בעלי הדין, לפיו זכאית העובדת לחישוב שונה של הפיצויים מהחישוב המפורט בחוק פיצויי פיטורים ובתקנות מכוחו.
לפיכך, בצדק פסק בית הדין האזורי, כי משקיבלה העובדת פיצויים בשיעור המתחייב מחוק פיצויי פיטורים – באמצעות שחרור קרן הפנסיה, לרבות מרכיב הפיצויים, והשלמת ההפרש שבין חבות הפיצויים לפי מכפלת המשכורת האחרונה בשנות ההעסקה לבין הצבירה במרכיב הפיצויים – יצאה המעסיקה ידי חובתה ואין העובדת זכאית לתשלומים נוספים.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
