פסיקה ארצית עדכנית: חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על מלווה לנכה צה"ל הלן בבית הנכה (הרחבת הלכת יולנדה גלוטן)
ע"ע 47114-03-13 אבי מור נ' נתיב 2 בע"מ
ניתן ביום: 5.11.2015
ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
מדובר בערעור על הכרעת בית הדין האזורי בתביעה שהגיש עובד כנגד המעסיקה שהיא קבלן כוח אדם המספק מלווים לנכי צה"ל באמצעות עובדיו עפ"י הסכם התקשרות עם משרד הביטחון. העובד הועסק בליווי בליווי נכה צה"ל עם שני מלווים נוספים. מתכונת עבודתם הייתה בעיקרו של דבר, של עשר משמרות בחודש למלווה. כל משמרת הייתה בת 24, 48 או 72 שעות. בימי העבודה, העובד לן בבית הנכה והכין לעצמו ארוחותיו שם, כאילו שהה בביתו. מבחינת תנאי השכר, לעובד נקבע שכר בסיס ותוספת אחוזית לשעה שכונתה "תוספת משמרת", והשתנתה בהתאם למועד שבו נעשתה (בוקר/ צהריים/ ערב/ יום חול/ שבת וחג).
פסק הדין עוסק בשאלה האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העובד שמועסק במסגרת זו בליווי נכי צה"ל ולן בבית הנכה.
הכרעת בית הדין:
בערכאה הראשונה, בית הדין האזורי קבע שהחוק חל על העובד, אך דחה את תביעתו משהגיע למסקנה כי תוספת המשמרת ששולמה לו, עלתה בשיעורה על גמול השעות הנוספות שהיה מגיע לעובד אילו ייושמו לגביו הוראות החוק לעניין תשלום התמורה המוגדלת בעבור עבודה בשעות נוספות.
בית הדין הארצי בערעור זה דוחה גם הוא את תביעת העובד, אך הופך את הכרעת האזורי בנוגע לתחולת החוק, וקובע בדעת רוב שהחוק לא חל על העובד ולכן העובד אינו זכאי לגמול שעות נוספות בנוסף לשכר ששולם לו.
נשיא בית הדין, השופט פליטמן, מציין כי עבודת ליווי הנכה במקרה שלפנינו כמוה בדיוק כעבודת המטפל הסיעודי אצל המטופל. שהותו של העובד במשך יממה, שתיים, שלוש או יותר בבית הנכה כמוה בדיוק כשהות מטפל סיעודי בבית המטופל באותו פרק זמן. לכן, כשם שלגבי המטפל הסיעודי נפסק בדנג"ץ 10007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (מיום 18.3.13), כי אין להחיל עליו את חוק שעות עבודה ומנוחה נוכח מתכונת עבודתו, כך יש לפסוק גם במקרה שלפנינו.
בנוסף, מציין הנשיא כי דין אחד חייב להיות למלווה הנכה ולמטפל הזר הסיעודי אשר בתוכנו.
הנשיא מציין כי מאחר ומדובר במתכונת ובנסיבות העסקה זהות להעסקת מטפל זר סיעודי על פי הפסיקה, בנסיבות אלה קיים ספק ביחס להתקיימות ההצדקה ההרתעתית הגלומה בחובה לתשלום תמורה מוגדלת בעבור עבודה בשעות נוספות. עבודת הסיעוד, על פי אופייה ומהותה מושתתת מחד על יחסי תלות ואמון ייחודיים בין מטפל למטופל הנזקק לו לאורך היממה ומנגד על האפשרות של עובד הסיעוד לעסוק בענייניו לפחות במהלך חלק משעות השהיה בבית המטופל, כאילו הוא נמצא בביתו בתקופת שהותו בו. נימוקים אלו מקבלים משנה תוקף, משעולה כי העובד שבענייננו אף זכה בתגמול מיוחד שאינו מתחייב על פי הדין, המעניק לו על פני הדברים, פיצוי מלא ואף מעבר לכך בשל אי תחולת החוק ונוכח מתכונת העסקתו הייחודית כעובד סיעוד.
לאור האמור, דעת הנשיא פליטמן היא שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העובד. לדעה זו הצטרפה השופטת נטע רות, ודעה זו הפכה להלכה מאחר והתקבלה כדעת הרוב.
השופטת נטע רות מציינת כי לדעתה, התוצאה שלפיה אין לחייב את המעסיקה, בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, בתשלום תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות היא המתבקשת מפסיקתו של בית המשפט העליון שבדנג"ץ גלוטן ונימוקיה.לדעתה, למרות השוני המסוים בנסיבות שבין העסקת העובדת הזרה מושא העתירה בדנג"ץ גלוטן לבין אלה של העובד, הרי שה"גרעין הקשה" של מתכונת ונסיבות ההעסקה בשני המקרים הינו חופף ברובו. בשני המקרים ישנו קושי אינהרנטי, הנובע ממהות העבודה, לאבחן בין שעות עבודה לבין שעות פנאי. כמו כן, בשני המקרים יש צורך בביצוע העבודה בשעות בלתי שגרתיות, כפועל יוצא מן הצורך של המטופל בדמות טיפולית קבועה ובקרבה פיזית מתמשכת של דמות זו, באופן המעקר את תכליתו של ההסדר הקבוע בחוק שנועד לייצר למעסיק תמריץ שלילי להעסקת עובד שעות נוספות ולגרום למעסיק לחלק את העבודה בין מספר עובדים. בנוסף, בשני המקרים ישנו אינטרס של העובד המטפל לרכז את שעות העבודה על פי נוחיותו ולבצען בבית המטופל. זאת, באופן המאפשר לו לנצל את זמן השהיה בבית המטופל על מנת לעסוק בענייניו ולחסוך בעלויות קיום שוטפות.
השופטת רות מוסיפה ומציינת כי גם לפי הנימוקים של דעת המיעוט בדנג"ץ גלוטן אין להחיל את החוק על העובד שלפנינו, וזאת משלושה טעמים עיקריים:
הטעם האחד – נעוץ בגובה התמורה שקיבל העובד בעבור מתכונת עבודתו, שהינה, לכל הדעות, הוגנת וגבוהה מזו שהייתה משולמת לו היו מוחל לגביו הסדר השעות הנוספות הקבוע בחוק.
הטעם השני – נעוץ בעובדה שלעובד ניתנה מנוחה סבירה במהלך העסקתו וזאת בשים לב לכך שהוא לא נדרש לשהות בבית המטופל בכל ימות החודש וקביעת המשמרות נעשתה תיאום עימו, ובשים לב לכך שהוא היה רשאי לנצל חלק לא מבוטל מזמן השהיה בבית המטופל על מנת לעסוק בענייניו.
הטעם השלישי – נעוץ בשאיפה למנוע מצב של אפליה (עקיפה מטעמי מוצא) או של העמקת אפליה קיימת בין העובדים הזרים בענף הסיעוד לבין העובדים הישראלים דוגמת העובד.
מול דעתם של השופטים פליטמן ורות, עומדת דעת המיעוט בפסק הדין של השופט אילן איטח, שלא התקבלה להלכה. השופט איטח מסכים לתוצאה לפיה דין הערעור להידחות, אך זאת אך ורק מן הטעם כי הלכה למעשה השכר ששולם לעובד לפי השיטה ההסכמית – קרי, לפי חוזה עבודתו, עולה על השכר שהיה על המעסיקה לשלם לעובד לו חל על העובד חוק שעות עבודה ומנוחה. לגבי שאלת תחולת החוק על העובד השופט איטח מציין כי אינו יכול להסכים לקביעה כי החוק אינו חל על העסקתו של העובד. לשיטתו, על פני הדברים אין כל צורך והצדקה להרחיב הלכת יולנדה גלוטן גם למקרה שלפנינו – מקרה בו המטפל הסיעודי אינו מתגורר באורח קבוע בבית המטופל ומקרה בו הצד השני אינו אוכלוסיה מוחלשת אלא חברה איתנה, והלכה למעשה מדינת ישראל (משרד הביטחון) נושאת בעלויות החברה בגין שירותי הטיפול. יחד עם זאת, השופט מציין כי במקרה זה אין הכרח להכריע בשאלה ומותיר אותה בצריך עיון.
לסיכום, פסיקה זו הכריעה בדעת רוב כי על העובד, שהועסק בליווי נכה צה"ל בביתו במשמרות של יממה אחת או יותר, לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה. מסיבה זו ומן הטעם שממילא גמול העובד היה גבוה מהגמול שהיה מקבל לו שולם לו גמול שעות נוספות, נדחתה תביעת העובד.
לפסק הדין – לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
