פסיקה ארצית עדכנית: הוכרו יחסי עבודה בין נהג מונית לחברת מוניות
בר"ע 59581-11-12 סלע עופר מוניות בע"מ נ' יורם לוגסי
ניתן ביום: 30.12.2013
ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המשפטית בחשב:
פסק הדין, שהגיע לבית הדין הארצי ביושבו כערכאת ערעור, עוסק בנהג מונית שטען לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין חברת המוניות.
נהג המונית, שטען לקיומם של יחסי עבודה בינו לבין חברת המוניות, תבע על בסיס טענה זו את חברת המוניות לתשלום פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות מעביד לקרן פנסיה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשל אי עריכת שימוע.
לעומתו, טענה חברת המוניות כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, וכי בכל מקרה נהג המונית התפטר, על כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
מבחינה עובדתית, נהג המונית עבד על מונית שהעמידה לרשותו חברת המוניות במשך תקופה של כ- 3 שנים. שכרו של נהג המונית שולם בתלושי שכר, ונקבע על בסיס הפדיון מהכנסות המונית בשעות שעמדה לרשותו, בניכוי הוצאות הדלק. הסכום שהתקבל לאחר ניכוי הוצאות הדלק מהכנסות המונית, היה מחולק בחלקים שווים בין הנהג לחברה. במהלך תקופת העבודה חתם נהג המונית על הצהרה לפיה לא מתקיימים בינו לבין החברה יחסי עבודה. חברת המוניות היא זו שקבעה את סידור העבודה, היא זו שהתקזזה עם מס הכנסה על הוצאות הדלק, והיא שנשאה בהוצאות הביטוח והאחזקה השוטפת של המונית שהועמדה לרשות הנהג. באותה תקופה, חברת המוניות הפעילה כ-12 מוניות וכ-10 נהגים במתכונת העסקה זהה.
בית הדין האזורי קיבל את עמדת נהג המונית, ולאחר יישום מבחני הפסיקה הרלוונטים, פסק כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין חברת המוניות. בית הדין ביסס עמדתו בין היתר על הטעמים הבאים:
בית הדין הארצי אישר את הכרעת בית הדין האזורי, וקבע כי על אף שבנסיבות המקרה קיימים גם סממנים היכולים להצביע על מעמדו של נהג המונית כעצמאי, התמונה הכללית המצטיירת בסיכומו של דבר, היא שמדובר ב"מפעל", אשר עסק בהפעלת מוניות שבבעלותו באמצעות נהגים איתם התקשר, ולא של עבודה של נהגי מוניות עצמאיים.
בית הדין הארצי גם אישר את החלטות בית הדין האזורי הנוגעות לרציפות בעבודה של הנהג, וכן את הקביעה שהעובד פוטר ולא התפטר ולכן מגיעים לו פיצויי פיטורים.
עם זאת, לגבי קביעת סכום פיצויי הפיטורים, קבע בית הדין הארצי כי יש להפחית את סכום פיצויי הפיטורים שפסק בית הדין האזורי לטובת הנהג, שכן מתוך כל תקופת העבודה הנהג לא עבד לפחות 8 חודשים. על פי תקנה 10(5) לתקנות פיצויי הפיטורים, הפסקה ארעית ביחסי העבודה העודפת על 7 ימים לשנת עבודה לא תבוא בחשבון לצורך קביעת סכום פיצויי הפיטורים. לכן, הפחית בית הדין הארצי את סכום פיצויי הפיטורים שנפסק לנהג באמצעות הפחתת 8 חודשים מסך חודשי תקופת העבודה.
כמו כן בית הדין האזורי פסק פיצוי של שלוש משכורות בשל אי עריכת שימוע כדין. בית הדין הארצי שינה פסיקה זו וקבע כי לעובד לא מגיע פיצוי בגין אי עריכת שימוע, על אף שאכן לא נערך שימוע, מאחר וגם העובד לא היה מעוניין להמשיך לעבוד. בית הדין הארצי ציין, כי תכלית הליך השימוע במקרה של פיטורים היא, בדרך כלל, לבחון, האם הפיטורים הם אכן מוצדקים, והאם יש מקום למנוע את הפיטורים. כמובן שקיימים גם מקרים אחרים ונוספים שיש לקיים בהם הליך של שימוע. במקרה שלפנינו, הנהג בעצמו רצה בסיום העבודה בשל הגשת התביעה נגדו על ידי המעסיק. לכן, על אף שבית הדין האזורי השתכנע שבסופו של דבר המעסיק הוא שגרם לפיטוריו, אין להתעלם מכך, שהעובד עצמו לא רצה להמשיך יותר לעבוד אצל המעסיק, ולכן לא התקיימה התכלית שלשמה יועד השימוע במקרה זה- והיא המשך עבודתו. בית הדין הארצי קבע כי בנסיבות אלה אין לראות את פיטוריו של המשיב כפיטורים שלא כדין בשל העדר קיומו של שימוע בעניינו, ולכן בוטלה פסיקת בית הדין האזורי ברכיב זה.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
