פסיקה ארצית עדכנית: אישה שטוענת שעבדה בעסק של בעלה אינה זכאית לדמי לידה כי לא הוכיחה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר

פסיקה ארצית עדכנית: אישה שטוענת שעבדה בעסק של בעלה אינה זכאית לדמי לידה כי לא הוכיחה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר

עב"ל 26582-06-15 ימית אתר נ' המוסד לביטוח לאומי

ניתן ביום: 19.4.2017

ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה

 

תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:

 

פסק הדין נוגע לתביעה לתשלום דמי לידה של אישה שטוענת שעבדה לפני הלידה אצל בעלה, במאפיה שבבעלותו, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה לתשלום דמי לידה. השאלה העולה היא האם היו באמת יחסי עבודה בין האישה לבעלה, או שהאישה כלל לא עבדה, ואם עבדה ברמה כלשהי בעסק היה זה רק כעניין משפחתי.

מדובר בערעור של האישה בבית הדין הארצי, על החלטת בית הדין האזורי. האזורי סקר בפסק דינו את ההלכה הפסוקה שלפיה ניתן להכיר בהעסקת בן משפחה כיחסי עבודה, אך כשמדובר בהעסקת בן משפחה יש לבחון את מהות יחסי העבודה ולקבוע אם היחסים שנוצרו בין הצדדים היו יחסי עבודה או שהעבודה שנעשתה הייתה בגדר עזרה משפחתית בלבד, וזאת על יסוד המבחנים שנקבעו בפסיקה, כגון: תשלום שכר ריאלי; קיום חובות מכוח משפט העבודה המגן; סדירות העבודה; ועניינים אחרים האמורים להיות בין עובד לבין מעסיק.

בית הדין האזורי קבע כי האישה לא הוכיחה כי הועסקה כעובדת שכירה במאפיה וכי בינה לבין בעלה היו יחסי עבודה, וכי ככל שהיא ביצעה עבודה כלשהי בעסק הרי שמדובר בעזרה משפחתית וולנטרית בלבד. לפיכך, היא אינה זכאית לדמי לידה. על כך ערערה האישה לבית הדין הארצי.

 

הכרעת בית הדין הארצי:

שאלת קיומם של יחסי עבודה בין מי שיש ביניהם קרבת משפחה לעניין הזכויות על פי חוק הביטוח הלאומי נדונה רבות בפסיקה. כבר נאמר בפסיקה, כי המחוקק היה ער לאפשרות שאותה תלות כלכלית והסתמכות שמקובל לייחסה לעובד השכיר תתקיים גם בין מי שיש ביניהם קרבת משפחה וכן לכך ששעה שמדובר ביחסים שבין קרובי משפחה  – אזי שמטבע הדברים לא תמיד תהיה הקפדה יתירה על מלוא הסממנים המאפיינים יחסים של עובד ומעביד על פי כל המבחנים שהתפתחו מעת לעת בפסיקה, לרבות אלה הנוגעים להיקף השליטה, הפיקוח או הבקרה של המעביד על עבודת העובד ודרך ביצועה. שליטה ובקרה אשר יכול ויהיו מצומצמים וגמישים יותר עת שמדובר ביחסים בין קרובי משפחה. לכן , ניתן להבין את ההגמשה שהגמיש המחוקק בתיחום גבולות ההגדרה של המונח "עובד" שבחוק הביטוח הלאומי ", בהגדירו את המושג "עובד" שבסעיף 1 הימנו "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד. לעניין זה 'בן משפחה' אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

 יחד עם כך, לצד ההקלה הטמונה בשרטוט גבולות ההגדרה, זו המביאה בחשבון את "טיבה וטיבעה" של הקרבה המשפחתית בהקשר התעסוקתי, ואולי דווקא בשל "הטיב והטבע" של אותה קרבה, הוחמרו אמות המידה הראייתיות הנדרשות על פי הפסיקה לצורך הוכחתו של "הגרעין המהותי" של ההתקשרות הנדרש לשם גיבוש הזכאות לזכויות לגמלאות של קרוב משפחה המבצע עבודה. גרעין הטומן בחובו תנאי שאין בלתו בדבר תשלום שכר בתמורה לביצוע עבודה ובאופן הנגזר מאותה עבודה. כלומר, המבחן העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הינו התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה.

כבר נפסק, כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב.

לסיכום, שעה שמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה יש לבחון בקפידה רבה האם התכלית העיקרית של  התקשרות או "גרעינה של ההתקשרות" עניינו – ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת, או שמא תכלית ההתקשרות הינה – השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת; כך שהתמורה המשולמת איננה נגזרת בעיקרה ממהות העבודה ואפיוניה אלא משיקולים "חיצוניים" לה, הנעוצים בצרכי המשפחה ו/או יחידיה, באפיוני המשפחה ו/או יחידיה ובשקלולם של השיקולים "החיצוניים" הללו. שקלול שמטרתו תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, תוך התחשבות בשיקולי מיסוי ושיקולים כלכליים או אישיים אחרים של כלל בני המשפחה ובאופן המאפשר השאת הרווח המשפחתי והכלכלי של היחידה כולה, לרבות הערכות משותפת לעת מחסור או ירידה בערך הכלכלי של אחד מנכסי המשפחה.

במקרה שלפנינו, מציין הארצי כי גם אם יקבל את הטענה כי האישה עבדה במאפיה באופן סדיר בתקופה שקדמה ללידה, הרי שהיא לא הוכיחה את הגרעין המהותי והבסיסי לקיומם של יחסי עבודה, דהיינו התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר הנגזר מהעבודה שבוצעה. למסקנה זו בית הדין הגיע על יסוד האמור להלן:

הסכומים שהועברו לחשבון הבנק של האישה אינם תואמים את הסכומים שבתלושי השכר, אלא מתאימים יותר לתשלומים שוטפים של תפעול בית ואחזקתו כגון ארנונה ומים.

בנוסף, עיון בתלושי השכר מעלה כי מדי חודש שולם לאישה שכר בשיעור אחיד של 4,650 ₪, על בסיס 186 שעות לחודש בשכר של 25 ₪ לשעה. אין זה סביר כי בכל חודש עבדה האישה בדיוק מספר זהה של שעות. עוד צויין כי לא הוצגו רישומי שעות העבודה.

כמו כן, הארצי מציין כי תלושי השכר שהוגשו לבית הדין האזורי הודפסו כולם במועד אחד ולא בזמן אמת, ובית הדין האזורי לא קיבל כמהימנים את הסבריה של האישה בנוגע לכך.

בנוסף, העובדת העידה כי היו "הרבה תקופות" שעבדה אצל בעלה חוץ מהתקופה הנטענת, אך בהם לא הונפקו לה תלושי שכר, ולא ברור מדוע השוני בין אותן תקופות לתקופה הנטענת שבה הונפקו התלושים.

כמו כן, בשלב מסוים העובדת נרשמה כשותפה בעסק, וסווגה כ"עצמאית". על פי עדות האישה היא לא השקיעה בעסק, והשינוי נעשה בהמלצת רואה החשבון. האישה לא ידעה לתת כל הסבר לשינוי מעמדה משכירה לעצמאית, והעידה כי לא חל שום שינוי מבחינת תנאי ההעסקה והחוזה.

עוד מציין בית הדין כי בעלה של האישה אף העיד כי מאז נישואיהם חשבון הבנק של העסק היה גם חשבונם הפרטי המשותף של בני הזוג, וגם העסק היה משותף.

המסקנה העולה ממכלול העובדות והראיות היא שלא הוכח כי בין האישה לבין בעלה הייתה "התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר". האישה אכן עבדה במאפייה בהיקף כזה או אחר. גם אם בתקופה השנויה במחלוקת עבדה האישה באופן סדיר ובהיקף הנטען על ידה, לא עשתה זאת במסגרת יחסי עבודה, אלא כשותפה של בעלה או כ"עזרה משפחתית" לעסקו של בעלה. כך, בחלק מהתקופה עבדה ולא דווחה כלל, בין כעובדת ובין כעצמאית; בחלק מהתקופה דווחה כעובדת והונפקו לה תלושי שכר (אם כי ספק אם הם הונפקו בזמן אמת), אולם לא הוכח כי שולם לה שכר וכן לא הוכח כי שיעור שכרה נגזר מעבודתה; לאחר תקופה בה דווחה כעובדת, עובר ללידה, שונה סיווגה מעובדת שכירה לעצמאית, ללא שחל כל שינוי מהותי במתכונת ההתקשרות.

העולה מן האמור הוא כי הדיווח על האישה כ"עובדת" או כ"עצמאית" נעשה משיקולי מיסוי, או מרצון להבטיח לאישה זכויות כ"מבוטחת", לרבות לתשלום דמי לידה נוכח סיום עבודתה במקום עבודתה האחר, וסיווגה השתנה בהתאם לשיקולים של בעלה ורואה החשבון. לפיכך, אין בעובדה כי בחלק מהתקופה הונפקו לאישה תלושי שכר והיא דווחה למוסד לביטוח לאומי כ"עובדת" להעיד על יחסי עבודה בינה לבין בעלה באותה תקופה.

לכל האמור לעיל הארצי מוסיף ומציין כי האישה לא זימנה לעדות את רואה החשבון, אשר יכול היה לשפוך אור על סיווגה של האישה בתקופות השונות, אופן חישוב שכרה של האישה והנפקת תלושי השכר בתקופה בה דווחה כ"עובדת", שינוי נסיבות בעת שינוי סיווגה לעצמאית וכיו"ב, וגם עובדה זו פועלת לחובתה.

לסיכום- ערעור העובדת נדחה, והיא אינה זכאית לדמי לידה.

 

לפסק הדין- לחץ כאן

 


המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ

X
X

מסמכים מקושרים

"חרבות ברזל" - מידע למעסיקים ולעובדים במפעלים חיוניים ובמפעלים למתן שירותים קיומיים קרא עוד ...
"חרבות ברזל"- זכויות עובדים במלחמה קרא עוד ...
מידע למעסיקים לקראת יום הבחירות לרשויות המקומיות ולמועצות האזוריות 2024 קרא עוד ...
דיני עבודה בחגי תשרי התשפ"ד קרא עוד ...

מי שצפה במסמך התעניין גם

המידע המופיע באתר איננו מהווה מידע משפטי ואינו מתייחס למקרים קונקרטיים אלא מידע כללי בלבד השימוש במידע הוא על דעת המשתמש בלבד ואנו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי

כל הזכויות שמורות לחשב מערכות מידע (2012) בע”מ © אין להעתיק / להעביר / לשכפל תוכן מאתר זה ללא אישור בכתב מחברת "חשב"

Powered by: Power Marketing

Designed by: DigitalST

תפריט נגישות