שאלה:
יצחק יצא לחופשה שנתית שמתחילה שלושה ימים לפני חג סוכות, ומסתיימת שלושה ימים אחרי תום חג שמיני עצרת. אילו ימים ייחשבו לו כימי חופשה שנתית ויירדו מימי חופשתו הצבורים?
תשובה:
הימים שהינם ימי עבודה רגילים ייחשבו כימי חופשה שנתית ויירדו מימי החופשה הצבורים לעובד. בין ימים אלו נמצאים גם ערבי החג וימי חול המועד, שהינם ימי עבודה אלא אם כן נקבע אחרת בצו הרחבה, בהסכם קיבוצי או בחוזה אישי.
ואולם, לפי סעיף 5 לחוק חופשה שנתית, ימי-חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג – להוציא ימי המנוחה השבועית, הם ימים שאין לספור אותם כימי חופשה שנתית, ואם הם חלים בימי החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים.
מועדי ישראל אשר ייחשבו כימי מנוחה על פי חוק נקבעו בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, ואלו הם: שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות. לעובדים שאינם-יהודים נקבעו מועדים לגבי כל עדה על פי החלטת הממשלה שמפורסמת ברשומות. כמו כן, יום העצמאות נקבע כיום חג בחוק יום העצמאות, תש"ט-1949.
לכן, חג ראשון של סוכות וחג שמיני עצרת, אשר נחשבים כימי חג על פי החוק, לא יירדו מימי חופשתו הצבורים של יצחק, ושאר הימים שצויינו, שהינם ימי עבודה, יירדו מימי חופשתו הצבורים. יצויין כי אילו ערבי החג וימי חול המועד היו נחשבים במקום העבודה של יצחק כימים בתשלום שאין עובדים בהם על פי נוהג, או שיצחק היה נכלל בגדר הסכם אישי, הסכם קיבוצי או צו הרחבה שמורה זאת, אזי גם ימים אלו לא היו נחשבים ימי חופשה ולא היו יורדים מימי חופשתו הצבורים.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ