הדין החל על עובדים פלשתינאים המועסקים ביהודה ושומרון
במאמר זה נעסוק בשאלה איזה דין יחול על עובדים פלשתינאים שמועסקים על ידי מעסיק ישראל בשטחי יהודה ושומרון, והאם עובדים אלו זכאים לכל הזכויות הסוציאליות שמעניק הדין הישראלי לעובדים?
השאלה מהו הדין החל על יחסי העבודה בין מעסיק ישראלי, תושב ה"אזור" (ב"מובלעות" הישראליות מעבר לקו הירוק), לבין עובד פלסטיני המועסק על ידו בשטחי ה"אזור", נדונה בפסיקה בהרחבה וקיבלה הכרעה עקרונית בפסיקתו של בית המשפט העליון בבג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (מיום 10.10.07, להלן גם הלכת גבעת זאב).
הסוגיה עולה מאחר ומבחינה משפטית על שטח ה"אזור" חל הדין הירדני, אם כי המפקד הצבאי באזור הוציא תחת ידו מעת לעת צווים אשר החילו באופן חלקי הוראות ממשפט העבודה הישראלי על תושבים באזור.
בעבר, בתי הדין האזוריים שנדרשו לסוגיה זו הוציאו תחת ידיהם פסקי דין אשר בחלקם נקבע שהדין הירדני חל, ובחלקם נקבע שהדין הישראלי חל.
הלכת גבעת זאב שינתה את התמונה וקבעה מחדש את העקרונות לפיהן יש להכריע בסוגיה זו.
בית המשפט העליון סקר את מערכת הדינים המורכבת החלה ב"אזור" וכן את כללי ברירת הדין בדיני החוזים הכלליים, לפיהם המבחן המקובל הוא מבחן הסכמת הצדדים, וכשאין הסכמה כזו הכלל הוא "מירב הזיקות", כאשר יש להביא בחשבון גם שיקולי מדיניות כלליים של השיטה המשפטית ועקרונות יסוד של התחום החוזי הספציפי. כמו כן צויין, כי טיבן ומשקלן של הזיקות עשויים להשתנות בהתאם לדינים הספציפיים ולנסיבות המיוחדות של כל חוזה, כאשר בין הזיקות ניתן למנות: מקום כריתת החוזה, מקום עריכת המשא ומתן טרם חתימת החוזה, מקום ביצועו, זהות הצדדים, שפת החוזה, מטבע התשלום, מקום תשלום המסים וכוונת הצדדים לגבי ברירת הדין במישורים אחרים של יחסיהם. כן הודגש, כי אין לראות בזיקה הטריטוריאלית ככלל ברירת דין עצמאי או כמרכיב בלעדי ומכריע בברירת הדין החל על חוזים.
באשר לברירת הדין ביחסי עבודה נקבע כי ככלל מבחן מירב הזיקות הוא המבחן הראוי לצרכי ברירת הדין גם בכל הנוגע ליחסי עבודה. עם זאת נקבע כי אין להתעלם מכך שחוזה העבודה איננו בגדר חוזה רגיל, ולאור ייחודם של דיני העבודה והתפיסות העומדות בבסיסם יש להתאים את כללי ברירת הדין שיחולו לעניין יחסי עבודה למטריה של הדין המהותי. על כן, כאשר ביחסי עבודה לא ניתן להצביע על הסכמה מפורשת של הצדדים בדבר הדין החל, יש להחיל את מבחן מירב הזיקות על מנת לאתר את הדין שיחול בשים לב למושכלות היסוד של דיני העבודה ועקרונות היסוד של השיטה המשפטית. זאת משום שיחסי עבודה מתבטאים בקיומה של התערבות חיצונית ביחסים החוזיים הפנימיים של הצדדים (בדמות חקיקת מגן קוגנטית, משפט העבודה הקיבוצי, תקנת הציבור ועקרונות כלליים של צדק). כך לדוגמה מבחן מירב הזיקות עשוי וצריך להיות מושפע מעיקרון השוויון.
לגופו של עניין בית המשפט העליון פסק בהלכת גבעת זאב כי אין לקבל את העמדה המתבססת על הזיקה הטריטוריאלית למקום ביצוע העבודה כזיקה בלעדית ומכרעת, אלא יש לבחון יחד עם מקום ביצוע העבודה את הזיקות השונות במסגרת מבחן מירב הזיקות. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי החלת מבחן מירב הזיקות מבסס את המסקנה כי יש להחיל על יחסי עבודה ב"מובלעות" הישראליות ב"אזור" את דין העבודה הישראלי, זאת בשים לב לעקרונות דיני העבודה והמצב המשפטי המיוחד במקומות אלה. באשר לבחינת הזיקה הטריטוריאלית, נפסק כי יש לתת את הדעת לייחודו של המצב המשפטי המיוחד ב"אזור" וב"מובלעות" הישראליות שם, ואופיין של המשפטי של ה"מובלעות" שאינן כפופות בפועל למשפט הכללי החל באותה טריטוריה מרופף לעניינים מסוימים את הקשר בין מקום ביצוע העבודה לבין הדין שחל על חוזה העבודה. על כן, משקלה של הזיקה הטריטוריאלית במקרה זה מתמתן עד שיקשה לבחור בדין המתחייב מהזיקה למקום ביצוע החוזה. כך נפסק כי משקלן של הזיקות האחרות (תשלום השכר, מסמכים שונים הקשורים להעסקה, קביעת ימי המנוחה והחג) ושל עקרונות השיטה המשפטית הופך למשמעותי יותר, והם מחזקים את המסקנה כי זיקתם של יחסי העבודה לדין הישראלי אמיצה מזיקתם לדין הירדני. בית המשפט העליון הגיע למסקנה זו גם לאור עקרון השוויון בין עובדים אשר מבצעים אותה עבודה ואין ביניהם שונות רלוונטית, שכן החלת הדין הזר על העובדים הפלסטינים בה בעת שהדין הישראלי חל על עובדים ישראליים גורמת להפליה פסולה, במיוחד כאשר כל העובדים עובדים יחד כתף אל כתף.
פסיקה ארצית שנפסקה לאחר הלכת גבעת זאב הדגישה כי הלכת גבעת זאב לא קבעה באופן מוחלט כי על העסקת עובד פלסטיני על ידי מעסיק ישראלי ב"מובלעות" באזור יחול תמיד הדין הישראלי. בית המשפט העליון יישם בפסיקתואת מבחן מירב הזיקות, אשר זהו המבחן לקביעת הדין שחל על החוזה בין הצדדים, ויצק בו תוכן באשר לנסיבות המתקיימות ב"אזור", בחוזי עבודה בין תושבים ישראלים של ה"מובלעות" לבין פלסטינים תושבי המקום. זאת, כאשר לא ניתן להתחקות אחר כוונת הצדדים, שהיא העיקרון הראשון לפיו ייקבע הדין החל על החוזה ביניהם. כלומר, מבחן מירב הזיקות מעצם טבעו אינו מבחן אשר קובע ודאות משפטית שניתן להסתמך עליה אלא מבחן שמופעל באופן פרטני בכל מקרה לגופו. בית המשפט העליון בהלכת זאב נתן את הדגשים לגבי אופן יישום מבחן מירב הזיקות, כאשר לזיקה הטריטוריאלית ניתן משקל מופחת, ולזיקות האחרות ולעקרונות היסוד של השיטה ניתן משקל נכבד יותר (ע"ע 1342-01-11 יוסף בשאראת נ' ראובן באלי, ניתן ביום 26.11.2013 בבית הדין הארצי לעבודה).
לסיכום:
על מנת להכריע בשאלה איזה דין יחול על יחסי העבודה בין מעסיק ישראלי לאזרחים פלשתינים ביו"ש, והאם יחול דין המקום, קרי הדין הירדני, או משפט העבודה הישראלי, על כל זכויותיו, יש לבחון ראשית האם הוכחה הסכמה של הצדדים בדבר זהות הדין החל. בהיעדר הסכמה, יש להחיל את מבחן מירב הזיקות, על פי אמות המידה שנפסקו בהלכת גבעת זאב. כלומר, אין ליתן משקל רב לזיקה הטריטוריאלית ולכך שהעבודה נעשית באזור שמבחינה טריטוראלית חל עליו הדין הירדני, אלא יש לבחון את הזיקות האחרות (תשלום השכר, מסמכים שונים הקשורים להעסקה, קביעת ימי המנוחה והחג) ולתת להם משקל רב יותר, וכמו כן לעקרונות השיטה המשפטית ובפרט לעקרון השוויון. ככלל, התוצאה המשפטית תהיה כי הדין החל הוא הישראלי, למעט במקרים חריגים עם נסיבות ספציפיות שבהם רוב הזיקות יעידו כי יש להחיל דווקא את הדין הירדני.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
